משפחה יהודית שמקור חלקה בדובנא והחלק האחר בכפר דמידובקה השכן.
האב אברהם משה היה הבכור במשפחה של 9 אחים ואחיות, שרק הצעיר מביניהם, אליהו, עלה ארצה לפני מלה"ע השניה וילדיו התאומים יעקב (יענק'לה) ויעל (בת'לה) היו בגרעין המייסד של קיבוץ ניר אליהו.
האוירה בבית היתה ציונית, כפי שניתן לראות מהכתבה שהתפרסמה לימים ב"ספר דובנא", והיא מובאת גם כאן.
אשתו הראשונה, רייזל לבית לרנר, נפטרה בלידתה את בנם הראשון, שמואל דוד (שמוליק), והאב נשא לאשה שניה את זלטקה פיירשטיין, בת הדוד של רייזל, שגידלה את שמוליק כבנה לכל דבר וילדה שנתיים אחריו את יצחק ולאחר שנתיים נוספות את ישראל (סוניק). המשפחה התגוררה ברחוב סטרה אוליצה 35 בדובנא, ולאחר שנים נולדה גם בתיה (בסיה), שבהיותה ילדה פרצה המלחמה והמשפחה עברה לגטו.
שמואל דוד היה ראשג"ד בשומר הצעיר ושיחק כחלוץ מרכזי בנבחרת הכדורגל של "פלשתינה" – כפי שנקרא אזור ההכשרה של השומר הצעיר בפאתי העיירה. בגיל 18 , כשלא התקבל לאוניברסיטה בקייב עקב מכסת היהודים שהתמלאה, נשלח לבד ברכבת לבלגיה שם למד רוקחות ועלה ארצה עם גבור האנטישמיות באירופה.
יצחק נשאר כחבר גרעין בהכשרת השומר הצעיר, עלה ארצה והיה ממייסדי קיבוץ שמיר (לימים עין שמר).
ישראל (סוניק לוטן) עלה ארצה, למד אדריכלות בטכניון בחיפה ובהמשך תכנן ופיקח על בניית האנדרטה ליהדות דובנא.
רק האחות הצעירה, בסיה, שהיתה עדיין תלמידה עם פרוץ המלחמה, נספתה ביערות במלחמה. יחד עם ההורים, שנספו באקציה האחרונה, הוציאו לפני כן את הגלויות האחרונות ארצה והן שמורות כאן עם תרגומן מיידיש.
לשלושת הבנים ילדים, נכדים ונינים לתפארת.




תרגום הגלויה השמאלית
דובנו 5.1.940
ילדים יקרים!
אנחנו כבר דואגים מאוד אבל כבר 4 חודשים אין לנו מכם שום מכתב. כל האנשים שיש להם קרובים בפלסטינה כבר קיבלו מכתבים, רק לנו אין כלום מכם. אנחנו ממש לא יודעים מה לחשוב. אני כבר שלחתי לכם טלגרמה, ואין שום תשובה. בבקשה תכתבו תשובה. אצלנו הכל בסדר, כולנו בריאים וחזקים, יש לנו רק צרות מכם. תהיו בריאים אביכם אברהם משה
אני בריאה שלכם באשה
ד"ש לילדים
(ושוב בכתב של אבא) אני בריאה בתיה.
2026© כל הזכויות שמורות לאיגוד יוצאי ווהלין
בנייה ועיצוב האתר - מרב יונתן