כאב רפאים-מתוך ספרה של חנה קראל "הוכחות לקיום"
כאב רפאים-מתוך ספרה של חנה קראל "הוכחות לקיום"
בשנות החמישים זימנה אותו פרקליטות המדינה. נמצאו אנשי האס.אס משדה התעופה בדובנו, התובע הכללי שאל את אקסל פון דם ב' אם יזהה את פניהם.
"לא אזהה," ענה.
"למה לא?" תמה התובע, "האם לא היית עד להריגת יהודים בעיר דובנו?"
"הייתי"
"ראית את הפנים של אלה שהרגו"?
"ראיתי."
"אז למה שלא תוכל לזהותם?"
"כי היו להם לכולם אותן הפנים – פנים של כלבי ציד," הסביר אקסל פון דם ב'.
"האם ראית פעם עדת כלבים כלבים שמשיגים את טרפם? היית יכול להבחין בין כלב ציד אחד למשנהו?"
חנה קראל התחקתה בעזרת שיחות,תעודות ומקורות רבים אחרי דובנו שלנו ובספור "כאב –רפאים " הקימה את דובנו מחדש. העצים על גדות האיקווה,השיט בסירות בקיץ,הבקעת הקרח בחורף שהיה מספיק עד הסתו,עגלות רתומות לסוסים ופנסי הגז.
אבל,יותר מהכל מיזגה ביחד תיעוד וכתיבה ספרותית שמספרת על כוחו של היחיד.
אחרי קריאת הספור, המושג או המיקום "שדה תעופה" אינו יותר שדה תעופה אלא בורות ההריגה של יקירנו.
דובנו קמה לתחיה על כל הפסיפס האנושי שלה ומותירה אותנו עם הכאב על החורבן שגדע כל כך רבים. כאב –רפאים מביא לנו את החיים היהודים ורציחתם.