קהילת דובנא

דברים בטקס גלוי האנדרטה – כתב אברהם כהן

כ- 500 שנים התקיימה הקהילה היהודית המאורגנת בדובנא שעל גדות האיקווה בסמוך לטירה הידועה "הזאמק".
הקהילה ידעה עליות וירידות. היו גזירות ח"ח ות"ט של ימי חמילנצקי בהם נכרתו בשנת 1648 אלף ומאה מיהודי ההעירף היו פעולות ההטמנים זלז'ניאק והיידמקים ב- 1761 שפרעו בקהילה שטרם הגלידה מפצעיה וחתרה לשיקומה אחרי תקופת חמלניצקי.

היו חילופי שלטון פולני ורוסי ושוב פולני. לעתים בחסותם ועתים על אף עוינותם פעלה הקהילה.
הישוב היהודי אזר עוז וכח והמשיך בקיומו.

הקהילה שבעה תקופות עוינות בין הארמון שסגר שעריו בפני יהודים בימי חמלניצקי, ולעומת זאת היו קשרי הערכה הדדית ומסחר עם בתי הנסיכים לבית לובומירסקי וברטינסקי.

היתה דובנא של אנשי חלקאות ומלאכה, בורסקאות, רוכלות ומסחר מקומי ובינלאומי כאחד, מאז ימי יריד הקונרטקטין ב- 1774 בהם דובנא הוותה מרכז מסחרי בינלאומי חשוב בין רוסיה לגרמניה ואוסטריה לסחר הכשות ותבואה עד מלחמת העולם הראשונה, ומרכז יצוא תוצרת חקלאית בין שתי מלחמות העולם.
כדוגמא: שמורה תעודה על היהודי לאשציק מדובנא שב- 1552 קנה 309 שוורים ביריד בוואלאכיה והביאם לעיר.

היתה דובנא של אברהם הלוי איש הורוביץ, אשר בה כתב בשנת 1600 את ספרו "שני לוחות הברית" והתפרסם בעולם התורה כ- של"ה הקדוש.

הקהילה מילאה תפקיד חשוב מבחינת ייצוגה, ומעמדה בין עריה השכנות בתקופת ועד ארבע הארצות, עד כי נקראה "דובנא רבתי" או "דובנא גדולה" ומאיר בן יואל (מאיר יואלביץ) היה פרנס בה ובשם ועד ארבע הארצות ניהל משא ומתן עם שר האוצר הפולני על מסים וזכויות לכל יהודי פולין.

דובנא מקור מחצבתו של ענק הרוח ר' שלמה דובנא יליד 1733 מדקדק ומורה, מראשוני ההשכלה, יד ימינו של ראש ההשכלה משה מנדלסון בעבודת תרגום התנ"ך לגרמנית ולאחר מכן התפרסם כנושא דבר ההשכלה בארצות השפלה.

בעיר זו למד ופעל רבי שלמה מנדלקרן מתרגם התנ"ך לרוסית ומחבר הקונקורדציה לתנ"ך ספר היסוד בחקר התנ"ך עד עצם היום הזה.

ב- 1794 נוסד בדובנא בית דפוס יהודי שהיה מבכירי בתי הדפוס היהודים ברוסיה. נוסף לספרי קודש הודפסו בו גם פרסומיהם של אנשי השכלה ומדע.

גם הויכוח ההיסטורי הגדול בין המתנגדים והחסידות לא חרג מגבולות המותר, עד כי בה תיכנן ר' בער מזריצר לכנס את ועידת הפיוס ושלום הבית בין החסידות והמתנגדות.

בדובנא פעל רבי יעקב קרנאץ שהתפרסם בכינוי "המגיד מדובנא", המגיד שהגיע לקהילות ישראל והביא במשליו ודרשותיו תיקון לנפש היהודית וזאת אחרי תקופת משיח השקר שבתאי צבי ומוקיריו, שגם הם הגיעו לווהלין ולדובנא.

בעיר חי ופעל נחמן צבי-הירש לינדנר, יליד 1791,שפרסם ספרי חשבון, אלגבריה וגיאומטריה ולוחות לוגריטמיים בעברית, ספרים שזכו לתשבחות והביאו את מחברם לכז ההוראה בסמינר הממלכתי לרבנים בזיטומיר.

כ"כ זכה לפרסום ברחבי רוסיה ד"ר קולישר מראשוני היהודים שהתקבלו לאוניברסיטה בפטרבורג ובה סיים את חוק לימודי כרופא. הוא התפרסם לאחר מכן כאחד הרופאים והחוקרים הידועים ברוסיה. יחד עם פעילותו המדעית עסק בספרות עברית והפצת השכלה בין יהודים.

היתה דובנא של דב בער גוטלובר מורה ומשורר מפיץ ההשכלה שראה בהתבוללות את פתרון בעית היהודים. בירחונו "הבוקר אור" ניסה להפיץ תורתו, אולם הכיר בטעותו וחזר בו מדעותיו חובקות עולם. בשנת 1861 ניסה להקים בעיר בית ספר עברי לבנים, מאחר שעוד כשלוש שנים קודם לכן הוקם בית ספר לבנות יהודיות והוא מראשוני בתי הספר היהודיים לבנות ברחבי האימפריה הרוסית.

והיתה דובנא של חיבת ציון מאז ראשית קיום התנועה ברוסיה ונציגה בועד האודיסאי של חובבי ציון. ציוני דובנא שיגרו את ר' זלמן אשכנזי כציר לקונגרס הציוני הראשון בבזל בשנת 1897. דובנא עיר ציונית על מפלגותיה ותנועותיה עיר שהעברית הדהדה ברחובותיה. דובנא של חלוצים שראשוניהם עלו אם ראשית העליה השלישית ומני-אז היא שגרה את בניה-נציגיה לבנין הבית הלאומי בכפר בעיר ובעיקר לקיבוץ.

ודובנא של מורים לעברית המכתתים רגליהם מבקר עד ערב בבתים להרביץ תורה ליחידים ולקבוצות, והיו בה עסקנים ונער של מתקני אורחות עולם מסורים ונאמנים שלחמו וסבלו בבתי סוהר על חלומם לבניית עולם חדש ומתוקן.

קהילה של עזרה הדדית ומוסדות ציבור; של בית חולים ובית יתומים, "טאז" ולינת הצדק, מושב זקנים וגמילות חסדים וכולם מתקיימים כל תמיכה ציבורית רחבה בסיועם של עסקנים ובעיקר עסקניות, שפקדו בית ובית וצרפו כל פרוטה לקיום המוסדות. והיו בה אנשים שבם בעצמם היו מעין מוסד לפעילות ולצדקה ולמעשים טובים.

דובנא של עמלים חייטים פרוונים, כובענים, סנדלרים, פחחים, נפחים, נגרים ובוני תנורים, סבלים עגלונים רוכלים העומדים קבוע בשוק ואלה שנסעו בעגלות מיריד ליריד עם מרכולתם.

דובנא של סוחרים, מבררי ויצואני הכשות ושל יצואני תבואות וקמח אפיית מצות ויצואם בתוית "דובנער מצות" לקהילות רחוקות בפולין ורחבי אירופה.

עיר של אינטליגנציה ושל "עמך" ודובנא של נוער. נוער מאורגן בהשומר הצעיר וגורדוניה, החלוץ הצעיר והנוער הציוני, השומר הדתי ובית"ר; החלוץ וברית החייל של תרבות ובית ספר "תרבות". נוער לומר בגמנסיה היהודית הממלכתית בבית הספר התיכון למסחר ונוער עובד ומתלבט. נוער של "הכוח" וספורט ונוער חובש ספסל בגן העירוני עם ספר ביד לקריאה ולימוד עצמי. נוער שבהפגינו בל"ג בעומר ברחובות העיר חימם כל לב יהודי והפיח תקווה.
ונוער שמצא פורקן בעשיה באיגודים מקצועיים רשמיים, רשמיים למחצה ובסתר.

עיר שמאות מהנוער שלה נמצא ברחבי פולין בקבוצי הכשרה לתקופות ממושכות, להכשיר עצמם לעבודה בארץ ובעיקר בכדי לזכות בסרטיפיקט הנכסף ובעיר גופא היה קבוץ הכשרה של "גורדוניה" וחבריו חוטבי עצים ועובדי כל עבודה קשה למען אותה מטרה.

היתה עיר של סימטאות מרופשות ורחובות צרים של משכנות היהודים ולאחר מכן מקום הגיטו והיו רחובות מיוחדים של תושביה המבוססים של מגורי האינטליגנציה והמסחר. רחובות של רומנטיקה וטיול ופינות מפגש לשמועות ועסקים פורחים.

והיתה דובנא של בית הכנסת הגדול שנבנה בסיועו של הנסיך לובומירסקי ב- 1782 ושל עשרות בתי כנסת ושטיבלאך; עיר של ספריות מועדוני נוער ותרבות, גמנסיות ובתי ספר, בבנייני קבע ומוסדות ומועדונים נודדים.

והאיקווה זו שהקיפה את העיר והשיקה בחומות הזאמק. דייגי העיר מצאו בה פרנסה, לאנשי המסורת היוותה מקור לקני סוף ירוקים לשבויעות ולסכך לסוכות ומקום ל"תשליך" בראש השנה.

חופיה שימשו לכביסה ולרחצה ולנקוי כלי הנחושת של חג ושבת. איקווה זו, מקום לרחצה ולספורט, לחלומות נעורים בשיט לילי ומפגש לנוער חסר-עבודה ותכלית היא גם מקום לטביעה והתאבדות בימי חיסול הקהילה.

עיר יהודית, בעלת רוב יהודי ברור ושלטון זר שגם בימי הדמוקרטיה הקצרים שבין שתי מלחמות העולם דרג שהרוב בעיר יהיה מיעוט במועצת העיריה.

היתה תקופת השלטון הסובייטי של 1939-1941 בה בוטל כל סממן של ארגון יהודי לאומי, תרבותי, כלכלי ושל עזרה הדדית יהודית וטשטוש הייסוד הלאומי, בצד מתן אפשרויות של עבודה ובעיקר לימודים לנוער. שלטון שחיסל ביד רמה את האוטונומיה היהודית רבת הדורות וחיסל את נושאי דבריה ובכך היקשה בפועל סכויי התארגנות להצלחה, לבריחה ללחימה.

והיה הגיטו גיטו בו התגלו תופעות מופלאות של עזרה וערבות הדדית לצד גלויי הסתאבות ונכונות להינצל על חשבון אחרים.

היתה הליכה בסך בשתיקה אילמת לבורות סורמיץ וראטקי והיתה התרסה לגבי השמים הריקים המשלימים עם ההרג, יריקה בפנים לגרמני המוביל את הטור לבורות ונסיונות בריחה.

והיו בודדים שהצליחו להגיע ליער ולפרטיזנים ובפעולתם תרמו למיגור הצבא הגרמני. ורבים יותר אשר ברחו עם גל הפליטים לברית המוצעות ומשם יצאו בחזרת כחיילים בצבא הסובייטי או הפולני והגיעו עד שערי ברלין.

וכל מה שהשתקף בטיפתה הקטנה של קהילת דובנא היה גם בים הגדול של יהדות ווהלין ומזרח אירופה.

ומעל לכל זאת היתה העיר של סבי וסבתי, סבך וסבתך, משפחתי ומשפחתך, משפחתנו.

כל אחד מאתנו ופינתו החמה לעיר ולאשר בה.

כל זה נגוז ונעלם עם השורה, שבמשך 16 חדשי שלטון נאצי חיסלה ישוב יהודי בין 12000 תושבים, איש ואישה זקן וטף בכל המיתות המשונות שבתוכחה בהרג ובחנק, טביעה וקבורת חיים וכל זאת מול אוכלוסייה נוצרית השמחה לאידה ונהנית  מהפקר של גזל רכוש ולבוש.

500 שנות חיים משותפים עם האוקראינים הפולנים, שגם הם מיעוט היו, התנפצו לרסיסים מול מציאות קודרת של השלמה, עזרה והשתתפות פעילה ברצח.

בודדים בלבד מבין הצ'כים והפולנים אזרו עוז להיות מצילים ומסייעים ונזכרם כחסידי אומות העולם שתוך חירוף נפש וסיכון הצילו רבות בעיר ובסביבתה.

ולדראון עולם נזכור את ראשי הנוגשים והתליינים מחסלי גיטו דובנא;

מפקד הזנדרמריה פון קפקא

את הקומיסר ברוקס וממלא מקומו אללאטאר ומפקח ויזה.

את סרן האמרשטיין ממשרד העבודה ואת עוזריהם המקומיים בורקו, שטשיק ההפומאנים ואחרים.

הם-הם אשר ציוו על האקציות, ביצעו אותן בפועל ובהנאה רבה בא לראות את "מעשי ידיהם להתפאר".

דובנא העיר קיימת גם היום. עיר מחוז בפלך דובנא ברפובליקה הסובייטית האוקראינית. זאת איננה דובנא שלנו. בית הקברות העתיק שלה ובורות ההריגה חוסלו כבר, בכדי למחות כל זכר לקיום יהודי בן מאות השנים. עיר ללא יהודים אינה העיר שלי-שלנוץ

דובנא שתיארתי כאן היא העיר, שבלב ואת זכרה אנו נושאים כל עוד נשמה באפנו.

הרוח הרעה של האנטישמיות שוב מרחפת בעולם ופוגעת ביהודים, ביהדות ובציונות והמשכיל והמתקדם "יידום ולא יפצה פיו" כדברי הנביא עמוס ושומה עלינו דור השואה וניצוליה לעמוד בשער ולהתריע נגד שאננות והשלמה להיאבק נגד תופעות של גזענות, אנטישמיות, ניאונאציות, שנאת אדם ועם, בל תוכשר הקרקע לשואה חדשה.

דובנא על יהודיה הדתיים והחילוניים ואף האפיקורסים ייהודית היתה באופיה, בהתתנהגותה, בשרשיותה היהודית של אהבת העם והאדם. את הייחוד הלאומי הזה עלינו לשמור ולטפח כעם הבונה את מולדתו ועתידו בישראל שרק בה יובטח מקומו.

נזכור את העבר

            נחיה את ההווה

                        נצפה בתקווה ובאמונה  לעתיד

כתב אברהם כהן עפ"י דברים בטקס גלוי האנדרטה.

הוצאת ארגון יוצאי דובנא בישראל.